רע"א 2107/15

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על קביעת נכות לפי חוק הנכות הישראלי. המבקש, שנפגע בתאונת דרכים במהלך שירות חובה בצה"ל, ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, שקבעה את דרגת הנכות שלו על 15%. בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיהם, למעט אחת, מצא טעות בשיטת הקביעה של הוועדה והחזיר את התיק לוועדה לדיון חוזר. הוועדה הרפואית התכנסה מחדש ואישרה את החלטתה המקורית, מה שהוביל את המבקשים לערער שוב לבית המשפט המחוזי, שדחה את ערעורם. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפני ערכאה גבוהה יותר. להלן תקציר הפסקה הארוכה של פסק הדין: בית המשפט דוחה את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן הוא אינו מעורר שאלות משפטיות עקרוניות או מונע עיוות דין. בית המשפט מציין כי מדובר בסוגיה רפואית, וסעיף 34(א) לחוק הנכות מונע ערעור על עניין שבדין בלבד. השופט מתייחס בקצרה לטענות המבקש: נפלה טעות סופר במספר הרופאים שנכחו בישיבת הוועדה הראשונה, שאין לה משמעות משפטית. הסתירה לכאורה בממצאי הוועדה אינה סותרת דיה כדי להצדיק התערבות. בחירת המבחן לקביעת הנכות נתונה לשיקול דעתה של הוועדה, ותקנה 11(ב) מאפשרת להם לבחור במבחן חלופי במידת הצורך, כפי שהיה כאן. הפגיעה ביד ימין של המבקש אינה משפיעה על השימוש בבדיקה הקשורה ליד שמאל, שכן מדובר בשימוש תוצאתי. הוועדה הייתה רשאית להתעלם מחוות הדעת המעודכנת של המבקש, שכן היא לא הצביעה על שינוי משמעותי במצבם. לבסוף, צירופן של שני רופאים להרכב הוועדה, אף שהוא מוכר כטעות מינהלית, אינו פוסל את החלטתם, וכך גם היעדרו של מומחה לשורש כף היד בהרכב הוועדה.