בג"צ 7983/23

תקציר

במקרה שבפני השופט י' וילנר, ערערה העותרת על החלטת בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, אשר קבע את סמכותו לפסוק מזונות ילדים במסגרת הליך גירושין שיזם המשיב. העותרת והמשיב, הנשואים משנת 2012 והורים לארבעה קטינים, נקלעו לסכסוך משפטי לאחר שהמשיבה הגישה תביעת גירושין וביקשה לקשור את מזונות הילדים לתביעתה. בתגובה, הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה לפסוק לה מזונות ומשמורת. ביום 10.9.2023 אישר בית הדין הרבני את סמכותו בנושא ועודד משא ומתן בין הצדדים. בהמשך דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקשת, בקובעו כי אין באפשרותה לשמש כערכאת ערעור על בית הדין הרבני, וכי הוא ממתין לעדכון על סמכות השיפוט בתוך 40 יום. העותר טען כי בית הדין הרבני חרג מגבולותיו ונתן החלטה ללא הסכמת המשיב ולמרות עתירות תלויות ועומדות בנושא. עם זאת, העתירה נדחתה בשל הימנעותה של העותרת מפנייה לבית הדין הרבני הגדול, תוך הסתמכות על פסיקות קיימות התומכות בסמכותו של בית הדין הרבני בענייני מזונות ילדים. השופט וילנר קבע כי העותר עקף את הליכי הערעור הסטנדרטיים, ולכן העתירה נדחתה ללא הוצאות, תוך הדגשת זמינותם של סעדים חלופיים. ההחלטה ניתנה ביום 9.11.2023.