ע"א 670/89

תקציר

במקרה דנן של רכישת זכויות בשכירות משנה בדירה, היה בידי המערערים והמשיבים הסכם לפיו שולם מרבית מחיר החוזה, אך יתרת הסכום נמסרה עם השלמת דירה נוספת. הסכם זה הופר כאשר המערערים לא רשמו הערת אזהרה, דבר שהוביל לעיקול זכויותיהם. לאחר מכן סירבו המשיבים לשלם את יתרת הסכום וטענו לפיצוי בגין הפרות אלה, בעוד המערערים ביקשו תשלום בתוספת ריבית ולבסוף ניסו לבטל את ההסכם. בית המשפט המחוזי מצא כי אמנם קיימות עילות ביטול מחמת אי תשלום, אך המערערים לא ביטלו את החוזה כדין. המשיבים הונחו להפקיד את היתרה בניכוי פיצויים אצל באי כוחם, וחובה זו תבוצע בד בבד עם רישום זכויות בחכירת משנה. בערעור קבע בית המשפט העליון כי המערערים לא הוטעו בנוגע לעיכובי הבנייה, ובכך שלל ביטול חד צדדי מחמת טעות. בנוסף, אף שהמשיבים היו זכאים לעכב את התשלום בשל חוסר יכולתם של המערערים להעביר זכויות בעלות נקייה, הם לא הוכיחו נכונות לעמוד בחובת התשלום ובכך הפרו את החוזה. עם זאת, איחורם של המערערים בתשעה חודשים בהוצאת הודעת ביטול הפך אותה לחסרת תוקף, שכן הם לא קבעו את תקופת ההארכה הנדרשת. משכך, החוזה נותר בתוקפו, והתשלום שהופקד לא נחשב לפשרה, אלא רק סימן לכוונה להסדיר התחייבויות חוזיות תלויות ועומדות. לבסוף, הריבית ניתנה על בסיס קריטריונים משפטיים כלליים ולא קנסות חוזיים גבוהים יותר בשל הנסיבות הייחודיות של השיהוי. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא שב ומאשר את תוקפו של החוזה בהוצאות שנפסקו למשיבים.