ע"א 5262/08

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט בחן ערעור בעניין שיעורי הארנונה החלים על קטגוריה המכונה "יתרת השטח". בית המשפט החליט לקבל חלקית את הערעור, במיוחד על השבה הקשורה לתעריף הבלתי חוקי תחת סיווג זה, תוך דחיית טענות אחרות. המערערת ערערה על סיווגם והשימוש במקרקעין שלהם כ"יתרת השטח", וטענה כי לא נעשה בהם שימוש ולפיכך הוטל עליהם מס שלא כדין. עם זאת, בית המשפט אישר את ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם נעשה שימוש בקרקע תוך מתן תועלת כלכלית, ועל כן ניתן לסווגה ולמסותה בהתאם. המערערת הוסיפה וטענה כי יש לפטור את הקרקע כ"רחוב", לטובת הציבור, אך בית המשפט מצא כי הקרקע נועדה בעיקר לשימושה התעשייתי של המערערת. בית המשפט קבע כי שינוי הסיווג משנת 1987, שהגדיל באופן דרסטי את שיעור הארנונה מעבר לגבולות הקבועים בחוק, היה בלתי חוקי ובלתי מורשה וללא אישור השרים. בית המשפט בחן את עקרונות ההשבה, תוך שהוא מדגיש את חריגתה של הרשות הציבורית מהוראות החוק וכיצד סיווגי תעריפים בלתי חוקיים אלה פוגעים בזכויותיה של המערערת. עם זאת, היא הכירה בהסתמכותה של העירייה על מיסים אלה לאורך שנים ובקושי לבצע התאמות תקציביות אם תידרש השבה מלאה. לפיכך הורה בית המשפט על השבה חלקית של 20% מהתשלומים ששולמו בגין הקרקע שסווגה באופן שגוי, צמודה לאינפלציה אך ללא ריבית. הטענות בדבר תעריפים מפלים ובלתי סבירים לא התקבלו, כאשר בית המשפט לא מצא כל הוכחה ממשית לאפליה נגד גוף מקביל או ראיות מספיקות כדי לערער על שיקול הדעת הרחב של הרשות המקומית בקביעת שיעורי המס. בסופו של דבר, בית המשפט הדגיש את הצורך המתמשך בבהירות רגולטורית וסדר בחוקי הארנונה. ההכרעה הסופית בערעור נדחתה עד להכרעת בית המשפט העליון במקרה דומה, מה שעשוי להשפיע על פסק הדין כאן.