עפ"ת 58780-05-16

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של נהג שהורשע בעבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה בגין החזקת טלפון נייד בזמן נהיגה. הנתבע טען, כי ממצאיו של בית משפט קמא התבססו על פרשנות שגויה של התקנה, ועל כן יש להחיל במקרה זה את החריגים לכלל בדבר התערבות בקביעות עובדתיות. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי קביעותיו העובדתיות וממצאי המהימנות של בית משפט קמא נעשו כהלכה, וכי נקודת המוצא צריכה להיות כי המערער החזיק בטלפון תוך כדי נהיגה. אשר לפרשנות התקנה, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי האיסור על החזקת טלפון חל על החזקה גרידא, ללא קשר לשימוש פעיל. התקנה המדוברת נועדה להבטיח שהנהגים יחזיקו את ההגה בשתי ידיים, והתיקון משנת 2007 נועד למנוע מנהגים להחזיק את הטלפון ואת ההיגוי ביד השנייה. הדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת סביב תיקון זה תומכים בהבנה זו. בית המשפט הוסיף ופירש את התקנה כך שהאיסור על החזקת טלפון נייד חל גם כאשר נעשה שימוש בטלפון באמצעות דיבורית, והוא חל גם על שליחה או קריאה של הודעות באמצעות אפליקציות או גלישה באינטרנט. פרשנות זו מוצדקת, שכן מתן משמעות דינמית לחקיקה משקף בצורה הטובה ביותר את תכלית החוק, שהיא להסדיר את הבטיחות בדרכים ולמנוע תאונות הנגרמות כתוצאה מנהיגה בהיסח דעת. לפיכך, הערעור נדחה. הנאשם הורשע בעבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה ועליו להפקיד את רישיון הנהיגה שלו בבית המשפט בהתאם.