בג"צ 358/87

תקציר

עיריית ירושלים פרסמה מכרז לעבודות ניקוז בנחל קדרון, הקובע כי על המשתתפים להירשם כקבלני ג/3. העותר, קבלן ג/1, רצה להשתתף אך לא היה זכאי. לאחר מכן הם חברו לקבלן זכאי, המשיב מס' 2, להגשת מכרז מטעם המשיבה מס' 2 בעוד העותרת פעלה כקבלן משנה. הסכם זה הפך את העותרת לאחראית כמעט לכל דבר, בעוד המשיב מס' 2 לווה את שמו תמורת עמלה של 2%. לעירייה לא נודע על הסכם זה והיא סברה כי היא בוחנת את כשירותו של המשיב מס' 2. לאחר זכייתה של המשיבה מס' 2 במכרז, התנגדה העירייה להשתתפותה של העותרת ודרשה כי העבודות יבוצעו באמצעות המשיבה מס' 3 כקבלן משנה. בעתירה נטען כי העירייה לא העלתה כל התנגדות בעבר והסתמכה על סמכותו של המשיב מס' 2. עם זאת, בית המשפט סירב להתערב, והדגיש את הצורך בתום לב ובשוויון בהליכי מכרז. ניסיונה של העותרת לעקוף את תנאי המכרז, יחד עם הטעיית המשיבה מס' 2, היה פסול. יתר על כן, נכונותה של העירייה לקבל חריגות אלה לא הצדיקה התערבות שיפוטית. לדברי בית המשפט, מי שמבקש צדק חייב להיות חף מפגמים בסוגיה שהוא מעלה, והעותרים לא יכלו לבקש סעד תוך שהם פועלים בחוסר יושר. לפיכך, נדחתה העתירה לצו מניעה מותנה.