עת"מ 1023/09

תקציר

המשיבים טוענים כי יש לדחות את תביעתו של העותר בשל חוסר שפיותו וניצולו לרעה של ההליך המשפטי באמצעות הליכים חוזרים ונשנים. הם מדגישים את השיהוי הממושך מאז פקיעת תושבותו של העותר בשנת 1982 ואת שהותו הממושכת בארה"ב. עוד טוענים המשיבים כי רישיון ישיבת הקבע של העותר פקע כדין מכוח תקנות 11 ו-11א, הקובעות כי תוקף ההיתר יפוג אם המחזיק ישתקע מחוץ לישראל, ישהה בה למעלה משבע שנים או יקבל אזרחות. מאחר שהעותר עמד בשניים מתנאים אלה, החלטת המשיבים שלא להחזיר את רישיונו הייתה סבירה. יתר על כן, טענת העותר כי לא ניתן לו שימוע מופרכת שכן פקיעת התוקף התרחשה באופן אוטומטי. גם נוהל שרנסקי, עליו פונה העותר, אינו ישים במקרה זה. בנוסף, טענת העותרת להפליה אינה נתמכת ומשכך נדחית. נוכח שעמדת המשיבים נמצאה סבירה, העתירה נדחית, והעותר נדרש לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין.