עת"מ 68138-11-22

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה הקוראת תיגר על העיכוב הממושך של הרשויות הישראליות בטיפול בבקשות מקלט שהגישו אזרחים סודאנים מאזורי דארפור, הרי הנובה והנילוס הכחול. מועמדים אלה התמודדו עם אלימות קשה ומאורגנת בארצות מוצאם, שמדינות רבות וארגונים בינלאומיים רואים בה רצח עם. העתירה דרשה פתרון לעיכוב המנהלי, שהותיר את מבקשי המקלט במצב של חוסר ודאות, וביקשה הקלה למבקשי מקלט עתידיים. בית המשפט, בהסכמת העותרים, מצא כי הרשויות כשלו בתפקידן המינהלי להכריע בבקשות מקלט ללא דיחוי. היא הדגישה את חומרת ההשלכות של שיהוי זה, ותיארה את מצבם הלא ודאי של המבקשים כ"ערפל נורמטיבי". פסק הדין במקרה זה, המכונה פרשת טגל, קבע מסגרת זמן מוגדרת לרשויות לקביעת מדיניות להכרעה בבקשות מקלט, שלא נענתה. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי המצב בסודן לא השתפר מאז פרשת טגל, ואם בכלל, החמיר. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט את העתירה באופן עקרוני. היא הורתה למשיבה להעניק רישיון לישיבת ארעי (סוג א/5) לכל מבקש מקלט מהאזורים שצוינו שבקשותיו הוגשו לפני 30 בנובמבר 2022 ולא הוכרעו בתוך שנה מיום הגשתן. היתר זה יישאר בתוקף עד שהרשויות יחליטו בעניינו של המבקש או יישמו פתרון מתאים אחר. עוד הבהיר בית המשפט כי מעמד זה אינו מעמד פליט וניתן לבטלו אם בקשת המקלט תידחה. בנוסף, פסק בית המשפט לעותרים הוצאות והורה למשיב לשלם 20,000 ₪. פסק הדין נועד ללחוץ על המשיבה למלא את חובותיה ולתת מענה לעיכוב הממושך והמזיק בטיפול בבקשות המקלט. בית המשפט בחר שלא להיעתר לבקשת הסעד למבקשי מקלט עתידיים, ובחר בגישה זהירה וסבר כי הרשויות ידבקו בעקרונות שנקבעו בעניין טגל.