בש"א 2229/05

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם יש לדחות תביעה בשל אי התאמה בין הסעד המוצהר לסעד המבוקש, המוביל לתשלום שכר טרחה לא מספק. חברת ספציפית בע"מ (המשיבה) תבעה את המדינה לסעד הצהרתי וצו מניעה בדבר הקמת יישוב בשם רמת קדרון. המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה משום שהיא דורשת פיצוי כספי, ולכן דורשת שכר טרחה גבוה יותר. המשיבה טענה כי מדובר בסעד הצהרתי. בית המשפט קבע כי התביעה, שביקשה צו מניעה מהמדינה לתשלום פיצויים ופיצויים, היא בבירור תביעה כספית. טענת המשיבה כי תחילה ביקשה לבסס את חבות המדינה ולאחר מכן לבקש פיצוי כספי נוסף אינה מוצדקת. הואיל והתביעה הייתה בבירור השלב הראשון בסדרה של התדיינויות, המבקשות סעד הצהרתי וכספי כאחד, יש להתנהל כתביעה רגילה, לרבות כל הסעדים הנלווים. על המשיבה לתקן את תביעתה, לכלול את כל הסעדים ולשלם את האגרה הנדרשת עד ליום 31.7.2006, או לעמוד בפני דחייה. אם תצליח, תקבל המשיבה צו הצהרתי וצווי מניעה כמבוקש, אך תחילה עליה לתקן את תביעתה ולשלם את האגרה המתאימה.