בג"צ 2652/21

תקציר

יש לדחות את העתירה, שהוגשה חודשיים וחצי לאחר דחיית טענות העותר, בשל השיהוי בהגשת הבקשה והיעדר עילה להתערבות. בית המשפט בחן את שלושת יסודות השיהוי: היסוד הסובייקטיבי, ממנו עולה כי העותר ידע את העובדות אך לא הגיש את העתירה קודם לכן; היסוד האובייקטיבי, הממחיש כי העיכוב גרם לשינוי הסטטוס קוו ופגע באינטרסים הראויים של צדדים שלישיים – במקרה זה, הפגיעה בחקלאים פלסטינים שכניסתם לקרקע חיונית לעיבוד; ומידת הפגיעה בשלטון החוק, שלא הייתה חמורה דיה כדי לגבור על השיהוי. כן הוזכר צדקתם של העותרים, שכן הם הפרו צווי סגירה ועסקו בעזרה עצמית בכך שהמשיכו להחזיק במקרקעין למרות צווי הרשות המוסמכת ותביעותיהם נדחו. החלטותיו של המפקד הצבאי, שהתבססו על שמירה על הסדר הציבורי ועל תשתית עובדתית המצביעה על פלישה לקרקע, היו מוצדקות. משכך, העתירה נעדרת שחר, ובית המשפט מורה על דחייתה, לצד הנטל המוטל על העותרת לכסות את הוצאותיהם של שני סוגי המשיבים, בסך 6,000 ₪.