ע"ע 348/03

תקציר

המערערת, שהועסקה כחשמלאית ראשית על ידי המשיב, תבעה את האחרון בבית הדין האזורי בגין פיטורים שלא כדין. הוא דרש החזרה, שכר בחזרה והטבות שונות. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיב ברוב הסעיפים, לרבות חוקיות הפיטורים, אך הורה למשיב לשלם למערערת בגין פדיון חופשה, שעות נוספות ומענק חד פעמי. המערער ערער לבית הדין הארצי לעבודה וטען כי פיטוריו היו שלא כדין משום שלא נערך לו שימוע, וההחלטה לקצץ בשכרו הייתה שרירותית ונעשתה בחוסר תום לב. כמו כן תבע הטבות כספיות שונות, בהן שכר לתקופה שלאחר פיטוריו, הפרשים בתשלומי אחזקת רכב, החזר הוצאות נסיעה, עדכונים על השתלמויות ותוספת שכר של 4.8% לעובדי המגזר הציבורי. עוד טען המערער כי שגה בית הדין האזורי במועד הגשת התביעה ולפיכך דרש שכר מיום התביעה ועד לסיום המשפט. המשיב טען, כי טענות המערער כוונו בראש ובראשונה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי וכי בקשת המערער להשבה נגועה בשיהוי. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי המערערת פוטרה, והמשיבה לא פעלה בעניין זה שלא כדין. עוד מצא בית המשפט כי המשיב קיים שימוע למערער, אם כי באיחור, וכי המערער לא הוכיח את טענותיו להטבות כספיות שונות. באשר למועד הגשת התביעה, קיבל בית הדין את קביעת בית הדין האזורי כי תביעתו של המערער הוגשה למעלה מארבע שנים לאחר סיום העסקתו, ולפיכך נדחתה תביעתו לשכר מיום התביעה. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת להטבות כספיות נוספות, למעט פדיון ימי חופשה, אשר קבע כי יש לכלול את כל התוספות הקבועות לשכרו של המערער. המשיב חויב לשלם למערערת את יתרת הסכום בסך 4451 ₪ כולל ריבית. גם הערעור בעניין הוצאות אחזקת הרכב והחזר הוצאות הנסיעה באוטובוס נדחה, שכן בית הדין מצא כי המערער לא מחה על עניינים אלה במהלך עבודתו, וגרסת המשיב לאירועים אמינה יותר. החלטת בית הדין האזורי בעניינים אלה התקבלה, והערעור נדחה במלואו.