ע"פ 25689-11-16

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על כתב אישום שהוגש נגד מספר נאשמים, ביניהם זאב הצללים (נאשם מס' 2), שהיה מנהל חברת צינור אילת אשקלון בע"מ (נאשמת מס' 1), בגין הפרת ערך טבע מוגן. המשיב, צל וולף, הצליח לטעון בבית משפט השלום באילת כי כתב האישום אינו מגלה כל עבירה שבוצעה על ידו, מה שהוביל את בית המשפט לאפשר לתביעה לתקן את כתב האישום. בעקבות התיקון חזר המשיב על טענתו המקדמית, שהתקבלה שוב על ידי בית המשפט. בית המשפט החליט כי בעוד כתב האישום המתוקן מפרט את פעולותיו של זאב הצללים בקידום חוזה לעבודות שפגעו בערכי טבע מוגנים, הוא פעל אך ורק כאורגן של הנתבע מס' 1 ולא כאדם פרטי. לפיכך, בהיעדר הוראה מפורשת בחוק המטילה אחריות על אורגני התאגיד למעשי התאגיד, לא ניתן היה להעמיד לדין את זאב הצללים. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי מעשיו של המשיב מהווים עבירה אישית וכי תורת האיברים אינה רלוונטית לקביעת אחריותו. ערכאת הערעור הסכימה עם התביעה, וקבעה כי העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן מלמדות על עבירה אישית שביצע הצל וולף. בית המשפט הדגיש כי האחריות האישית נבחנת על בסיס מעשיו של הפרט, ללא קשר לתפקידו הארגוני. על פי כתב האישום, ייזום חוזה מחייב לעבודה הידועה כפוגעת בערכי טבע מוגנים, ללא קבלת ההיתר הנדרש, היווה ביצוע ישיר של עבירה. עצם העובדה שביצע פעולה זו מטעם תאגיד לא שללה את אחריותו, ותורת האורגנים לא פטרה אותו מאחריות. לפיכך, קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את החלטת בית המשפט קמא והחזיר על כנו את כתב האישום המתוקן נגד זאב הצללים.