ת"א 9402-11-23

תקציר

השופט קבע כי אין בסיס משפטי לפסול עצמם מהתיק הנדון. על פי חוק בתי המשפט, שופט לא ישב במשפט אם קיימות נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. הקריטריון של חשש ממשי מפני משוא פנים הוא קריטריון מחמיר, המבוסס על חזקת מקצועיותו של בית המשפט, ומכוון למקרים שבהם נראה שיש משוא פנים. במקרה זה טוענת השופטת כי אף אחת מטענות המבקשים כלפיהם אינה עומדת למבחן. ראשית, התמיהה של בית המשפט על בקשת המבקש לתקן את הפרוטוקול פורשה באופן שגוי, ולא הצביעה על משוא פנים. שנית, אפיון התנהלות בית המשפט במהלך הדיונים על ידי המבקש כמוטה אינו מדויק, שכן השופט נתן לשני הצדדים מספיק זמן לטעון את טענותיהם, ורק הרים את קולם לאחר שבא כוחו של המבקש המשיך להפריע להם. שלישית, שאלות בית המשפט למבקש הוצגו אף הן בפני הנתבע, והן חלק רגיל מהליך קדם המשפט, שנועד לברר את נקודות המחלוקת. השופטת דחתה גם את טענות המבקשים, לפיהן היה על בית המשפט לפסוק לטובתם בשלב קדם המשפט, והדגישה כי אין זה מתפקידו של קדם משפט, וכי בכל מקרה טענות המבקש לא היו משכנעות. השופטת התייחסה גם לטענות המבקש בדבר משוא פנים בדבר אי הכרעה בטענות מסוימות לטובת הנאשם, וקביעת המועד לדיון ההוכחות, וקבעה כי הן חסרות שחר. מאחר שכל טענות המבקש אינן עומדות בקריטריון של חשש ממשי למשוא פנים, דחה השופט את בקשת הפסילה, תוך שהוא מדגיש כי ניתן לטפל בטענות המבקש על החלטות בית המשפט בערוצים המשפטיים המתאימים. משהבקשה לא התקבלה, שאלת ההוצאות הכרוכות בבקשה זו תידון בסופו של ההליך העיקרי.