סע"ש 186-12-19

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, בגין הפרות שונות לכאורה של חוקי העבודה ואי תשלומים במהלך עבודתו. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את טענות התובע במלואן. ראשית, השופטת מצאה כי טענת התובע בנוגע לשכרו השעתי אינה מבוססת וקיבלה את גרסת הנתבע לאירועים, אשר נתמכה בתלושי שכר ובעדויות עדים. התובע טען כי הועסק בתעריף של 40.50 ₪ לשעה, אך מהראיות עולה כי התעריף השעתי הראשוני שלו עמד על 27 ₪, אשר גדל עם הזמן. שנית, השופטת קבעה כי צו הרחבה בענף הבנייה אינו חל על עבודתה של התובעת. התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת היותו בתחום ענף הבנייה, ומעדותו של הנתבע עולה כי עבודתו של התובע עסקה בעיקר בהתקנת מוצרי זכוכית ולא בפעילות בנייה. שלישית, השופטת בחנה את תביעת התובע להפרשי שכר, הנובעים מעבודה בשעות נוספות ללא תמורה לכאורה וממשמרות כפולות. אמנם היו כמה חודשים שבהם הנתבע שילם לתובע בחסר, אך השופט מצא כי זו אינה הנורמה, ובסך הכל הנתבע שילם לתובע יותר מדי עבור השעות הנוספות שלו. עוד ציינה השופטת כי טענות התובע לא נתמכו בראיות מהימנות וכי הוא לא הציג מסמכים או עדים שיתמכו בטענותיו. לאחר מכן עברה השופטת לדון בטענות התובע בנוגע להפקדות לקרנות פנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חגים, תלושי שכר והפסקות בין ימי עבודה למנוחה שבועית. הם מצאו כי הנתבע עמד בהוראות החוק בנוגע להפרשות לקרנות פנסיה, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים שכן לא עלה בידו להוכיח הרעה בתנאי העבודה, וכי הנתבע שילם את דמי ההבראה הנדרשים. באשר לדמי חגים, דחתה השופטת את התביעה בשל אי פירוט החגים עבורם ביקש תשלום וקיזוז אלה שנפלו על ימי אי עבודתו (שבתות). השופטת דחתה גם את טענות התובע הנוגעות לתלושי שכר לא חוקיים ולהפסקות בין ימי עבודה, שכן התובע לא סיפק פרטים או ראיות ספציפיות לתמיכה בטענותיו. לבסוף, השופט הורה לתובע לשלם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לנתבע, והעניק לשני הצדדים זכות ערעור על ההחלטה בתוך 30 יום. פסק הדין, מיום כ"ד אב תשפ"א (02/08/2021), נשלח לשני הצדדים.