בש"פ 6595/12

תקציר

ההחלטה נשוא הערעור מתייחסת למעצרו של אדם עד תום ההליכים המשפטיים בגין נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ושימוש ברכב ללא ביטוח. על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לשחרר את המבקש למעצר בית בפיקוח אשתו, אחיו ושני חבריו, לצד תנאים נוספים, הוגש ערעור על ידי התביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה על מעצרו של המבקש, בהסתמך על עברו הפלילי והתעבורתי העשיר. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון, בטענה כי המעצר מפר את התקדים לפיו מעצר עד למשפט אינו שכיח בעבירות תנועה. עוד טען המבקש, כי בית המשפט המחוזי התעלם מבחינתו המדוקדקת של חלופות המעצר, וכי ניתן לסמוך על המבקש כי ימלא אחר תנאי שחרור חלופיים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי בעניינו של המבקש לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהנוהג המקובל, ואישר את צו המעצר.