רע"א 8810/11

תקציר

במקרה שהוצג, חברה מקדונית ביקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים משנת 2011 שסירבה לבטל פסק דין משנת 2008. פסק הדין הראשוני, שניתן על ידי השופט י' שפירא, דחה את תביעתה הכספית של החברה בסך של כ-5 מיליון שקל כנגד שני משיבים משום שהחברה לא הגישה סיכומים בכתב במועד. התביעה נגעה לחממה שנרכשה מהמשיבה הראשונה והתמוטטה במקדוניה, לכאורה בשל ייצור והרכבה לקויים. המשיבה השנייה, חברת ביטוח, הייתה מעורבת בכך שסיפקה ביטוח חבות מוצר. למרות ששמיעת ההוכחות הסתיימה בתחילת 2008 והמועדים הוארכו, החברה לא עמדה במועד האחרון להגשת סיכום, מה שהביא לפיטורים ולהטלת שכר טרחה בסך 30,000 ₪. בשנת 2011 הגישה החברה בקשה לביטול פסק הדין, תוך שהיא מייחסת את אי הגשת הסיכומים לרשלנות של עורך הדין הקודם, שהטעה אותם לכאורה לגבי מצב פסק הדין. בית המשפט התייחס לבקשת הביטול כאל בקשה להארכה ודחה אותה, תוך שהוא מציין כי רשלנות של עורך דין גרידא אינה מצדיקה פתיחה מחדש של הליכים שהסתיימו זה מכבר, והדגיש כי קובלנות נגד עורך הדין צריכות להיות מטופלות בהליכים אזרחיים נפרדים. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור לפתיחת התיק, תוך שהוא מדגיש את היעדר לוח זמנים ברור המראה מתי נודע לחברה על פסק הדין וקובע כי פתיחה מחדש תכביד שלא בצדק על המשיבים ותעכב תיקים אחרים. בנוסף, נוכח היעדר דרישת תגובה מצד המשיבים, לא נפסקו הוצאות נוספות בדחיית הערעור.