תמ"ש 49121/01

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם ממון שנחתם בין בני זוג, ואושר מאוחר יותר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. האישה הגישה תביעה לאכיפת ההסכם, ואילו הבעל ביקש לבטלו בטענה שמדובר בחוזה במרמה למראית עין, שנועד לחמוק מנושי החברה. בית המשפט הכיר באופי הדו-פרצופי של הסכמים המקבלים תוקף שיפוטי, תוך שילוב מאפיינים של הסכמים ופסקי דין. לפיכך, ביטולם של הסכמים אלה כפוף לדרישות חוזיות ופרוצדורליות כאחד. טענת המרמה של הבעל לא נתמכה בכתבי הטענות או בראיות שלו. טיעוניו ועדותו של העד סתרו זה את זה וערערו את טענתו. בית המשפט הדגיש את ההשלכות של מעשי מרמה מצד בני הזוג, במיוחד כאשר מבקשים אישור שיפוטי להסכמתם. היא לא הייתה מוכנה לסלוח למעשים כאלה, אך הכירה באופי הדינמי של המדיניות הציבורית ובתפקידה בסירובה להשתתף במעשים בלתי מוסריים. בסופו של דבר, בית הדין דחה את תביעת הבעל לביטול ופסק לטובת אכיפת ההסכם על ידי האישה. פסק הדין לא קבע את ההשלכות של שש שנות החיים המשותפים של בני הזוג על הנכסים שבמחלוקת. הבעל חויב לכסות את הוצאותיה המשפטיות של האישה, ולשני הצדדים ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי. פסק דין מקיף זה נועד לאזן בין שלמות חוזית לבין יושרה שיפוטית, ולהעביר מסר נגד מעשים בלתי מוסריים.