רע"פ 1923/11

תקציר

פסק הדין עוסק בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של מערער שהורשע בהתנהגות אלימה ומאיימת כלפי אשתו הקטינה. המערער, שהודה במיוחס לו, קיבל תחילה מבית משפט השלום בעכו עונש קל של שישה חודשים, שירוצו בעבודות שירות. החלטה זו לקחה בחשבון גורמים כגון חרטה, הודאה מוקדמת, גיל צעיר בעת הנישואין, לחצים משפחתיים, היעדר עבר פלילי ומעצר בית ממושך. עם זאת, המדינה ערערה על העונש המקל, ובית המשפט המחוזי האריך אותו ל-12 חודשי מאסר בפועל, בנימוק של חומרת העבירות, חוסר האמפתיה של המערער, אחריות מסוייגת, הישנות אפשרית של ההתנהגות והתעקשות שירות המבחן על ענישה מרתיעה. ערעורו החדש של המערער, תוך ציון נקודות כגון גירושין מוסכמים, מעצר בית ממושך וציפיות לעבודות שירות, נדחה. בית המשפט ציין כי מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודאה בשל אי שביעות רצון מגזר הדין פוגע בהליכים המשפטיים. המבקש הוזהר מפני האפשרות לעונש מאסר, אך בחר להודות ולא ניסה לחזור בו במהלך ההליכים בבית המשפט המחוזי. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב להתחיל לרצות את עונשו במועד הנקוב.