רע"א 8383/21

תקציר

בתביעת רשלנות רפואית זו ביקשה המבקשת, הדסה, לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את בקשתה להגיש חוות דעת מומחה שהוגשה במקור מטעם נתבעת אחרת, מאוחדת שירותי בריאות. חוות הדעת המדוברת התייחסה לסוגיית אובדן סיכויי ההחלמה של החולה שנפטר. הדסה טענה כי מאחר שהנאשם השני כבר הגיש חוות דעת באותו נושא, הוא אינו נדרש לעשות כן בעצמו. בנוסף, הדסה לא הייתה צד להליך בעת הגשת חוות הדעת האחרת. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של הדסה, בנימוק של חשש שמתן חוות הדעת יעכב את ההליך, שכן מועדי ההוכחות כבר נקבעו. עם זאת, השופט א' רון נעתר לבקשת הדסה למתן רשות ערעור, תוך שהוא מכיר בכך שהנמקתו של בית משפט קמא בעייתית בהתחשב בכך שהבקשה הוגשה חצי שנה לפני מועד ההוכחות הראשון. יתר על כן, חוות הדעת המדוברת לא הייתה חדשה, והמשיבים כבר הכירו אותה. השופט רון הדגיש כי חוות דעת זו שימשה "מגן" לתביעת המשיבים ואין לשלול אותה רק משיקולים פרוצדורליים, מה גם שהיא הוגשה מלכתחילה כמנגנון הגנה. בעוד שהדסה הייתה צריכה לתקן את כתב ההגנה שלה ב"דרך המלך", השופט רון בחר שלא לאכוף זאת בשלב זה, והותיר את העניין לדיון במסגרת ההליך העיקרי. לבסוף, באשר לטענת הדסה כי לא ניתנה לה זכות תשובה בבית משפט קמא, הבהיר השופט רון כי על פי התקנות החדשות אין זכות תגובה מוחלטת. לפיכך, הערעור התקבל, ועניין ההוצאות נותר ללא מענה. החלטה זו ניתנה ביום 26.12.2021.