ע"פ 9203/18

תקציר

פסק הדין דן בדחיית ערעור שעניינו תיק הסגרה מישראל לארצות הברית. בית המשפט מגיע למסקנה כי מתקיימים התנאים המוקדמים להסגרה וכי ההסגרה מוצדקת על בסיס "מרכז הכובד" של העבירות, שכן הן משפיעות בעיקר על קורבנות בארה"ב. למרות טענות המערער בדבר עיכובים, אכיפה בררנית, בעיות בריאותיות והשלכות אפשריות של חוק יסוד: האזרחות, בית המשפט אינו מוצא עילה לבטל את החלטת ההסגרה. העבירות שבוצעו כוללות מעשים מגונים וסחיטה שהשפיעו בעיקר על קורבנות ארה"ב. בית המשפט מכיר במורכבות וברוחב היריעה של החקירה, שכללה קורבנות רבים וראיות דיגיטליות נרחבות, שתרמו לעיכובים פרוצדורליים. חרף מצבו הבריאותי של המערער וטענותיו לאכיפה בררנית בהשוואה למקרים דומים, בית המשפט סבור כי ההסגרה ראויה, מאשש את הלגיטימיות של בקשת ההסגרה ודוחה כל שיקול שעלול להפוך את ההליך לבלתי צודק מבחינת תקנת הציבור. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי חוק יסוד: הלאום אינו מתערב בדיני הסגרה, ומאשר מחדש את חשיבות הטיפול בתיקים על בסיס תקדימים משפטיים ולא על בסיס לאומי או דתי. המערער שומר לעצמו את האפשרות לבקש לרצות את עונשו בישראל, תוך שהוא מפיג חלק מהחששות בדבר קשיים פוטנציאליים הניצבים בפני ההסגרה וההליכים המשפטיים הבאים בארה"ב. השופטת וילנר והשופטת ברק-ארז מסכימים עם ההחלטה, תוך שימת דגש על יחס שוויוני נטול הטיה לאומית או דתית, תמיכה בטיפול צודק באנשים עם מוגבלות ואישור יכולתו של המערער לרצות עונש, אם יורשע, בישראל.