ס"ע 5640-02-11

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגיש מר אליהו הרציג, חשב עיריית אילת, בטענה לפיטוריו שלא כדין ולהוצאת דיבה מצד ראש העיר וגורמים נוספים בעירייה. הרציג ביקש לבטל את פיטוריו, להחזיר את העסקתו ולקבל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש. בנוסף, הוא תבע פיצויים בגין לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. הנתבעים היו עיריית אילת, ראש העיר, סגן ראש העיר ויו"ר ועדת הביקורת. פסק הדין משרטט את ההיסטוריה הפרוצדורלית, לרבות הסעד הזמני שניתן להרציג, ואת טענות הצדדים. בית המשפט מנתח בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית למעמדו של המבקר, את עילות הפיטורים ואת הליך השימוע. המסקנה היא שהמבקר הוא אורגן של העירייה וניתן לפטרו ברוב קולות של מועצת העירייה. כללי הצדק הטבעי מחייבים שימוע לעובד לפני פיטורים. לאחר מכן מציג פסק הדין את העובדות, ומחלק אותן לשלוש קבוצות: אבני דרך בעבודתו של הרציג, דינמיקה של יחסי עבודה ופרטים על תהליך הפיטורים. מתברר כי יחסיו של הרציג עם פקידי העירייה היו מתוחים, והתאפיינו בחוסר אמון הדדי ובהתנצחויות אישיות. הליך הפיטורים החל על רקע חשש לתפקודו המקצועי של הרציג. הוא זומן לשימוע, שהיתה לו גישה להתכונן אליו, והמועצה החליטה בסופו של דבר לפטר אותו. בית הדין בוחן בפירוט את טענותיו של הרציג בדבר פגמים שנפלו בהליך הפיטורים, לרבות טענותיו בדבר עצמאותו של רואה החשבון המבקר ואופיו הזר של הפיטורים. מסקנתה היא כי מערכת היחסים העכורה במקום העבודה, שאינה קשורה לעבודת הביקורת, יכולה להוות סיבה לפיטורים, והראיות אינן תומכות בטענות בדבר שיקולים זרים. בית המשפט דוחה גם את הטענות בדבר פגמים פרוצדורליים בדיון, וקובע כי ניתנה להרציג הזדמנות הוגנת להציג את טענותיו. באשר לסבירות הפיטורים, בית הדין קובע כי ההחלטה לא הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני, נוכח הטענות המבוססות בדבר כשלים מקצועיים וסביבת העבודה המתוחה. לפיכך, התביעה לפיטורים שלא כדין נדחית, וכך גם הבקשה להשבה ולפיצויים. בהתייחסו לתביעת לשון הרע, קובע בית המשפט כי הדברים שנאמרו במהלך הדיון מוגנים מכוח חוק איסור לשון הרע, שכן היו הבעת דעה על התנהלותו של הרציג בתפקידו הציבורי. לפיכך, גם תביעת לשון הרע נדחית. לבסוף, פסק הדין מורה להרציג לשלם את הוצאות העירייה, ללא צו להוצאות, ומשרטט את אפשרויות הערעור. פסק הדין המקיף דוחה את טענות התובעת במלואן.