ת"פ 24097-01-22

תקציר

הנאשם, שוטר מג"ב, הואשם בתקיפת האלה סלים, גרימת פציעתה בפועל ושיבוש הליכי משפט. האירוע התרחש כאשר חלא ואחיה ניסו לחצות חסימה משטרתית, והנאשם, שהיה אחראי על החסימה, מנע זאת. הנאשם דחף את חלא מספר פעמים, ולאחר שאחיה ואמה של האלה ניסו להתערב, דחף הנאשם גם את מאלכ ועצר את חלא. במהלך המעצר השתמש הנאשם בכוח מופרז, דחף את חלא לתוך תחנת המשטרה, הטיח אותה על כיסא ותפס וטלטל את צווארה פעמיים. הנאשמת גם השמיטה בדוחותיה פרטים על השימוש בכוח, מה שהוביל למעצרה של חלא. בית המשפט מצא את הנאשם אשם בתקיפה אך לא אשם בשיבוש הליכי משפט, שכן האישום האחרון לא הוכח מעבר לספק סביר. השופט ציין כי מעשיו של הנאשם היו בלתי חוקיים ומיותרים, שכן חלא לא היוותה איום, והכוח שהופעל לא היה סביר. בנוסף, הדגישה השופטת כי תגובתו המוגזמת של הנאשם נבעה ככל הנראה מתשובתה החצופה של הילה, שלא קיבלה את מרות הנאשם. למרות שבכתב האישום צוין גרימת חבלה של ממש, בית המשפט לא יכול היה לקבוע מעבר לספק סביר כי הפגיעות שנגרמו לחלא נגרמו במהלך שימוש בלתי מורשה בכוח. לפיכך, הנאשם לא הורשע בגרימת חבלה של ממש. השופטת הכירה בנסיבותיה הקשות של הנאשמת ובשאיפותיה, אך הדגישה כי אין בהן כדי לפטור אותה מאשמה.