סע"ש 34291-05-20

תקציר

הנתבעים, בני זוג נשואים, היו בעלי חברה בשם ציפורי עבודות מיוחדות בע"מ ומשק חקלאי. התובע, שעבד אצלם כרועה צאן, הגיש נגדם תביעה בגין עבירות על דיני העבודה. הנתבעים הכחישו כי העסיקו את התובע וטענו כי הוא התגורר ברכושם רק למטרות צדקה. בית המשפט פסק לטובת התובע והגיע למסקנה כי הוא אכן הועסק על ידי הנתבעים מיום 15.2.2014 ועד ליום 1.11.2016. השופט קבע כי גרסת הנתבעים לאירועים אינה עקבית וסותרת, בעוד שראיות התובע, לרבות עדויות עדים, נותרו מוצקות וללא מענה. נקבע כי התובעת עבדה בחברת הנתבעים ציפורי, המנוהלת על ידי הנתבעת, למרות הכחשתה הראשונית. זאת ועוד, טענת הנתבעים כי לא היו בבעלותם חיות משק או עסק חקלאי נדחתה, שכן בית המשפט קיבל את ראיות התובע, לרבות צילומים ועדויות עדים, שסתרו את דבריהם. השופטת קבעה כי יחסי העבודה התקיימו, למרות ניסיונות הנתבעים להרחיק עצמם מהתובע, ככל הנראה בשל מעמדו הבלתי מתועד. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את כל טענות התובע. בשל סתירות בעדותו, דחה השופט את טענות התובע בדבר עבודה בשעות נוספות ועבודה ביום המנוחה השבועית, וקבע כי הן אינן אמינות. גם תביעת התובעת לתלושי שכר נדחתה, שכן גידול בעלי החיים לא היה חלק מעיסוקם של הנתבעים. בנוסף, דחתה השופטת את טענות התובעת לימי בחירה, הפרשות לקרן השתלמות, מענקים שנתיים וקצבאות משק, שכן מקורן בצו ההרחבה החקלאית שאינו חל על הנתבעים. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 8,852 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת ופדיון חופשה, וכן 17,826 ₪ בגין הפרשות לקרן פנסיה, כאשר הנתבעת תישא במלוא הסכום והנתבע הגבר ישלם סכום משותף של 9,744 ₪. תביעותיה של התובעת לגמול שעות נוספות, עבודה ביום המנוחה השבועית, ימי בחירה, הפרשות לקרן השתלמות, מענקים שנתיים, דמי משק ופיצוי בגין הלנת שכר נדחו כולן. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות. השופט העניק לתובע את הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.