ע"פ 28138-02-16

תקציר

ערעור הוגש על גזר הדין שגזר בית משפט השלום למערער בגין תקיפת אשתו וגרימת חבלתה בפועל. הערעור ביקש להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר להרשיע את המערער ולהטיל עליו מאסר על תנאי ועבודות שירות. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור ואישרה את פסק דינו של בית משפט קמא. ערכאת הערעור קבעה, כי החלטתו של בית משפט קמא להרשיע את המערער הייתה מוצדקת על יסוד מהות העבירה ונסיבות ביצועה. בית המשפט הדגיש את הצורך בשיקולי גמול, הרשעה ואינטרס ציבורי, העולים על פוטנציאל הפגיעה בשיקומו של המערער. עוד קבע בית המשפט כי טענותיו של המערער בדבר נזק קונקרטי הנובע מההרשעה אינן מבוססות וכי חומרת העבירה מצדיקה הרשעה. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים הסכים עם הערכתו של בית משפט קמא כי הפגיעות שנגרמו לאישה אינן חמורות במיוחד, ומציב את מעשיו של המערער בקצה התחתון של הספקטרום בעבירות מסוג זה. הנסיבות עליהן הצביע בא כוח המערער, לרבות ההודאה והחרטה, נשקלו על ידי בתי המשפט בעת מתן גזר הדין, אך לא נמצאו מספיקות כדי להצדיק הימנעות מהרשעה. כתוצאה מכך, בית המשפט לערעורים שמר על ההרשעה וגזר הדין שהוטלו במקור, והדגיש כי התערבות במקרים כאלה צריכה להיעשות רק בנסיבות חריגות, שלא היו קיימות במקרה זה.