עת"מ 26181-06-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה המבקשת לחשוף מידע מסוים הנוגע ליחסי החוץ והיצוא הביטחוני של ישראל לפי חוק חופש המידע. בית המשפט בחן בדקדקנות חוות דעת חסויות וחומר גלם שהגישו המשיבים, המייצגים זרועות שונות של ממשלת ישראל. החומר המבוקש מתוארך לשנות ה-60 של המאה הקודמת וכלל סקירות מדיניות, סקירות ביטחוניות, ניתוחים אסטרטגיים ופרטי יצוא ביטחוני. בית המשפט מצא כי פוטנציאל הפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ כתוצאה מחשיפת מידע זה היה משמעותי ומבוסס. היא קבעה כי רגישותו ונזקו הפוטנציאלי של החומר גברו על רצונם של העותרים במחקר אקדמי ובבחינה היסטורית. לדברי בית המשפט, הזמן שחלף מאז יצירת המסמכים לא הפחית את הסיכון לפגיעה בביטחון הלאומי וביחסים הבינלאומיים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי החלטת המשיבים למנוע את המידע המבוקש הייתה סבירה, שכן היא שימשה להגנה על האינטרסים הקריטיים הרבה יותר של המדינה. עוד קבע השופט כי לא ניתן יהיה לערוך את המסמכים כדי להסיר מידע רגיש מבלי להשאיר במקומם בשוגג תכנים מזיקים אחרים, וכי גם תהליך העריכה עלול לגרום נזק. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי האינטרס הציבורי בשמירה על המצב הקיים, לפיו המידע לא נחשף, גובר על כל אינטרס ציבורי פוטנציאלי בפרסום המידע האמור. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 ₪.