עפ"ג 13277-12-16

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתיק של עבירות כלכליות, ובפרט עבירות מס, שבוצעו על ידי שני משיבים שניהלו חברה ופעילותה הכלכלית. המשיבים ביצעו באופן שיטתי מאות עבירות על חוקי המס במשך מספר שנים, במטרה לקבל עמלה בסך 14,500,000 ₪. בית משפט קמא קבע כי העונש נע בין 6 חודשי עבודות שירות ל-28 חודשי מאסר. במסגרת הסדר טיעון נגזר דינם של המשיבים בטווח זה. המערער ביקש להבחין בין תפקידו של משיב אחד למשנהו, וטען כי הראשון מילא תפקיד גדול יותר בביצוע העבירה. עם זאת, הבחנה זו לא הוזכרה בכתב האישום או בהסדר הטיעון, ולא הוצגו ראיות נוספות לתמיכה בטענה זו. לפיכך קבע בית משפט קמא כי אין להרחיב את עובדות כתב האישום המתוקן, שעליהן התבסס הסדר הטיעון, כך שיכללו הבחנה זו. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית משפט קמא, והדגישה כי בהליך פלילי אל לה לערכאה הדנה בעובדות שמחוץ לכתב האישום שבו הודה הנאשם. זאת ועוד, עקרון אחידות הענישה תומך בשוויון בעונשים בין שני המשיבים, שכן שניהם הוזכרו כמי שפעלו יחד בכתב האישום. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי החלטת בית משפט קמא הייתה מוצדקת, והערעור נדחה.