תמ"ש 21230/07

תקציר

התובע, בעל, תבע את אשתו, הנתבעת, בנוגע לתביעות רכוש ופירוק שיתוף בדירה בעקבות פרידתם. בית המשפט אישר הסכם פרוצדורלי בין שני הצדדים לבחינת טענות הנתבע כתביעה שכנגד. השופטת סיכמה את לוח הזמנים של הנישואין והדגישה כי התובעת עזבה את הדירה המשותפת בספטמבר 2005, ואילו הנתבע וילדיהם עברו לאוסטרליה באפריל 2006. המחלוקת העיקרית נגעה לחלוקת התמורה ממכירת דירתם המשותפת ולתביעות בנוגע לתשלומי משכנתא, חובות עסקיים והעברות כספים שונות. השופטת קבעה כי כספה הבלעדי של הנתבעת ממכירת דירתה מלפני הנישואין נטמעו ברכוש המשותף, ומהווים מתנה. עם זאת, בשל הטעיית התובע בנוגע לרומן שניהל מחוץ לנישואים, הנתבעת הייתה זכאית לקבל בחזרה את שווי מתנתה. השופט הורה לתובעת לשלם לנתבעת סכום השווה לשווי דירתה, בתוספת ריבית והצמדה. באשר לתשלומי המשכנתא, נדרשה התובעת לשלם לנתבעת את ההפרש בין תשלומיהם. השופט דחה את תביעת התובע לפיצויים בגין מכירת הדירה המשותפת, וקבע כי מעשיו של הנתבע סבירים בהתחשב בהליכים המשפטיים המתנהלים באוסטרליה. לגבי העסקים, בית המשפט קבע כי שני בני הזוג היו מעורבים בניהולם, ולכן חלקו את חובותיהם, לרבות הלוואה מבנק הפועלים. המועד הקובע של הפיצול הכספי בין הצדדים נקבע כיום הגשת התביעה, קרי 23.9.07. השופט קבע כי הכספים שהועברו מאביו של הנתבע לבני הזוג היו מתנות ולא הלוואות, ודחה את בקשת הנתבע להחזרם. הרכב המשותף נצטווה להימכר, ותמורתו התחלקה שווה בשווה, כאשר התובע היה אחראי לחובות שנצברו לאחר עזיבת הנתבע. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת להחזר תשלומים שונים ששילמה התובעת מחשבונותיה, ומצא את הסכמתה. לבסוף, פוליסות ביטוח החיים של התובע יאוזן בין הצדדים, ואילו קופות הגמל הרשומות על שם הילדים יישארו לטובתם. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בפניו, באישור הפרסום בניכוי פרטים מזהים.