ת"פ 17454-07-15

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, גניבת רכב לפי סעיף 431ב(א) לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה והפרת הוראת חוק לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. בכתב האישום נטען כי הנאשם יצא ממקום מעצר הבית, גנב רכב השייך ליוסף נהרי ונסע לסניף בנק ברמלה. השודד נכנס לבנק כשהוא לבוש בתחפושת ובאקדח צעצוע, דרש כסף מפקיד ונמלט מהמקום עם כסף מזומן ברכב גנוב. ההגנה חלקה רק על זיהויו של הנאשם כשודד, שכן כל יתר העובדות בכתב האישום אוששו. תיק התביעה התבסס על ראיות נסיבתיות, לרבות ראיות DNA שנמצאו על האקדח ששימש לשוד ובגדיו של השודד, שתאמו את פרופיל ה-DNA של הנאשם. ההגנה טענה כי אין די בראיות הדנ"א כדי להפליל את הנאשם והציגה מספר תרחישים אפשריים להימצאות DNA שלו על הפריטים המדוברים. לטענתם, הדנ"א הועבר מהמעיל לפריטי לבוש אחרים ולאקדח, בין אם על ידי השודד ובין אם במהלך טיפול על ידי טכנאי זיהוי פלילי, ולכן אשמתו של הנאשם לא הוכחה. עם זאת, השופט קבע כי ההגנה לא הביאה ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיה לגבי העברת הדנ"א וכי התרחישים שלהם אינם סבירים או סבירים. השופט קיבל את הראיות הנסיבתיות של התביעה, לרבות ראיות הדנ"א, כמספיקות כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. הנאשם הורשע בשוד, הפרת הוראת חוק, נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג לחוק העונשין. הוא זוכה מאשמת גניבת רכב.