ת"א 30040-07-21

תקציר

הכרעת הדין עניינה באירוע שהתרחש ביום 13.2.2017, כאשר מנוף קרס על רכב בבת ים ופצע את התובע. השאלה המרכזית הייתה האם אירוע זה נחשב ל"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או כעוולה נפרדת תחת אחריות כללית. התובע תבע את הנתבעים 1 עד 4 בגין רשלנות בהפעלת המנוף וכלל את הנתבעת 5, מבטחת הרכב, בגין אחריות פוטנציאלית בתביעות תאונות דרכים. על בית המשפט הוטל לסווג את האירוע כשימוש ברכב מנועי לתחבורה, המכוסה על ידי דיני תאונות דרכים, או כתאונת שטח המחייבת החלת דיני נזיקין. מעדויות הראיות עולה כי התובע, בעת שחנה כחוק וענה לשיחת טלפון קצרה, נלכד ברכבו כתוצאה מקריסת המנוף. הנתבעים 1 ו-2 טענו כי מדובר בתאונת דרכים עקב השימוש ברכב באותה עת, ואילו נאשם 5 טען כי הרכב היה זירת תאונה בלבד, בנפרד מסיכונים תחבורתיים. בית המשפט פסק לטובת נאשם 5, בקובעו כי לא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, שכן פעולת העצירה לצורך קריאה הייתה חיצונית להפעלת הרכב לצרכי תחבורה. לפיכך נדחתה התביעה נגד מבטחת הרכב (הנתבעת 5), והאחריות עברה לנתבעים 1 עד 4. בית המשפט הדגיש כי סיכונים הכרוכים בהצבת מנופים בכביש אינם סיכוני תנועה טיפוסיים שחוק הבטיחות בדרכים מתייחס אליהם. לפיכך, היא גם הגיעה למסקנה כי אין קשר סיבתי משפטי להגדרת האירוע כתאונת דרכים. הנתבעים 1 עד 4 חויבו לכסות את הוצאותיה המשפטיות של נתבעת 5 והוצאות נוספות של התובעת, כאשר התיק אמור להימשך בתחילת שנת 2024 לטיפול בנזקים. פסקי הדין נרשמו באופן רשמי, ההחלטות הופצו לצדדים והתיק היה מיועד להמשך הליכים.