ע"א 592/83

תקציר

המקרה סובב סביב נישואין דתיים בין כהן לאישה גרושה, האסורים ביהדות. האישה, שהייתה גרושה, נישאה לכהן בבית כנסת באיטליה, ולאחר מכן תבעה ממנו מזונות בבית המשפט המחוזי בחיפה. פסק הדין הראשוני של בית המשפט המחוזי העניק לאישה מזונות זמניים, אך בוטל לאחר ששתי החלטות של בית הדין הרבני בחיפה חייבו את בני הזוג להתגרש וקבעו כי הבעל אינו חייב בתשלום מזונות. האישה ערערה על החלטה זו, בטענה כי הנישואין האזרחיים המוכרים על פי החוק האיטלקי אמורים לזכות אותה במזונות, וניסתה לפצל את מעמדה וזכויותיה לשני מסלולים נפרדים - דתי ואזרחי. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי החוק לתיקון דיני המשפחה קובע את הזכות למזונות, ומאחר שהדין האישי - במקרה זה, דין התורה - אינו מכיר בזכות למזונות לנשים גרושות בנישואין אסורים, תביעת האישה נכשלת. כמו כן, בית המשפט העליון הכיר בסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים בענייני גירושין בין יהודים בישראל, וקבע כי החלטת בית הדין הרבני המחייבת את הגירושין מבטלת את חובת המזונות של הבעל. פסק הדין דן גם בדרישות לבית הדין הרבני לסמכות שיפוט בלעדית בענייני מזונות, הנוגעים לכנות תביעת הגירושין של הבעל ולחיוב מזונות בתביעתו. לבסוף הסכימו השופטים עם התוצאה, אך השופט נתניהו הדגיש את חוסר הנוחות של החילוני מהתוצאה, תוך הכרה בהכרח שבהקפדה על חוקי התורה בנושא.