מ"ת 58866-05-21

תקציר

השופט קבע כי יש די ראיות, בעיקר נסיבתיות, כדי לחשוד באופן סביר ולהרשיע את הנאשמים בביצוע שני אירועים נפרדים של גניבת קורקינט. פסק הדין פירט כיצד נקשרו כל ארבעת הנאשמים באמצעות ראיות שונות – עדויות של עדי ראייה, רישומי טלפונים, דוחות משטרה ועדויות הנאשמים עצמם – לשני הקורקינטים הגנובים. הקטנוע הראשון נצפה סמוך לרכבם של הנאשמים, שבתוכו כלי פריצה, והקטנוע השני נראה נוהג על ידי אחד הנאשמים, שנמלט מהמקום לאחר שהבחין בשוטרים. השופט הכיר בכמה סתירות ואלמנטים חסרים בתיק, אך בסופו של דבר קבע כי סוגיות אלה אינן גורעות מעוצמתן הכוללת של הראיות. כל אחד מהנאשמים מסר גרסה לאירועים שסותרת ראיות אחרות או את דברי הנאשמים האחרים, וחלקם בחרו לממש את זכות השתיקה. השופט הדגיש כי ההחלטה נגעה רק לקיומן של ראיות לכאורה, וכי יתקיים דיון נפרד לקביעת עילות המעצר. פסק הדין נחתם בקביעה כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה לבסס סבירות סבירה להרשיע את ארבעת הנאשמים בשני הסעיפים של גניבת קורקינט, וכן באישומים נוספים הנוגעים לגרימת נזק לניידת משטרה והחזקת כלי פריצה.