ה"פ 253/02

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בנוגע לזכויות בדירה הממוקמת ברחוב הנשיא ויצמן 5 בחדרה, בין אם התובעת לבין בנה, הנתבע הראשון. התובעת טענה כי היא אנאלפביתית ומרמה במרמה על ידי הבן הנתבע, אשר רשם עצמו כבעלים משותף של הדירה שרכשה באמצעות כספי הסכם הגירושין שלה. על פי החשד, הבן ניצל את האנאלפביתיות של אמו וגרם לה לחתום על מסמכי הלוואה בהם התחייבה לזכויותיה בדירה כבטוחה ללא ידיעתה או הסכמתה. הנאשם השני, בנק דיסקונט למשכנתאות, הואשם באי קיום חובות הגילוי לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח). מנגד, הנתבעת השלישית, הנאמנה בהליך פשיטת הרגל נגד הנתבע הראשון, טענה כי אין לאפשר לתובעת לעקוף את הליך פשיטת הרגל ולקבל יחס מועדף לתביעתה נגד בנה. לאחר עיון בחומר הראיות, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. בית המשפט קבע כי היא אינה אנאלפביתית ובעלת ידע מלא על העסקאות, לרבות שעבוד זכויותיה בדירה. חתימתה על מסמכי ההלוואה נמצאה וולונטרית ומעודכנת. כמו כן, נמצא כי הבנק מילא את חובותיו החוקיות כלפי התובעת, לרבות הסבר תנאי ההלוואה והשלכותיה. גם טענת התובעת כי סבלה ממצוקה נפשית בעת חתימתה על המסמכים נדחתה, שכן לא נמצאו ראיות התומכות בטענה זו. בית המשפט הגיע למסקנה כי תביעתה של התובעת, שהוגשה רק לאחר שהבנק פתח בהליכים למימוש המשכון, הייתה ניסיון לאכוף הסכם פרטי לכאורה עם בנה באמצעות בית המשפט. התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין הן של הבנק והן של הנאמן.