פש"ר 1145-05-11

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תוקפו של משכון שנרשם לטובת נושה המבטיח חובות של חייבים. החייבים טענו כי המשכון אינו תקף, בעוד הנושה טען לחוקיותו. השופט עמית כהן מצא כי המשכון תקף חלקית, ומבטיח רק את החוב הנובע מהלוואה בנקאית שקיבל הנושה בשם החייבים. השופט קבע כי התנהלותם הלא מסודרת של הצדדים, שהתאפיינה בחוסר שקיפות ודיוק, הפכה את ההסכמים עליהם חתמו לבלתי מהימנים. זאת ועוד, הנושה לא הביא ראיות התומכות בסכומי ההלוואות וביתרת החוב, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את התביעה בדבר החוב הקשור ל"הלוואה הקודמת". לגבי "ההלוואה הקודמת" קבע בית המשפט כי המשכון בטל לפי הפקודה בשל חוסר יכולתם של החייבים לפרוע את חובותיהם מבלי להזדקק לנכס המשועבד. כמו כן נמצא כי חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, והנושה לא עמד בהוראותיו, דבר שהביא לביטול החוב. עם זאת, בית המשפט הכיר בחוב של 124,417 שקל בגין ההלוואה מבנק הפועלים, המובטחת במשכון תקף. החוב הנובע מהלוואה שקיבל מבנק מזרחי, בסך 173,748 שקל, הוכר אף הוא, אך אינו מובטח במשכון. הנושה חויב לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לקופת כינוס הנכסים.