ת"א 44869-02-16

תקציר

הוגשה תביעה לאכיפת הסכם מכר דירה שנחתם בין המבקשים לבין המשיב. המשיב ביקש פסק דין הצהרתי לביטול המכירה, בטענה לליקוי שכלי, שליטה לקויה בעברית וחוסר הבנה של תוכן ההסכם. מומחה לפסיכיאטריה שמונה על ידי בית המשפט סבר כי המשיב נעדר את היכולת לבצע את העסקה לבדו. המבקשים ביקשו לדחות את חוות דעת המומחה, אך הבקשה נדחתה. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לפסול את השופט, בטענה לחוסר אובייקטיביות ומקצועיות, וחוות דעת שגובשה נגדם. הבקשה התבססה גם על התנהלות השופט במהלך הדיונים, לרבות קבלת חוות דעת מומחה המוטה לכאורה לטובת המשיב, והשמעת דברי בוז כלפי בא כוח המבקשים. המשיב התנגד לבקשה, בטענה כי המבקשים עושים שימוש פסול בהליכים משפטיים כדי לעכב את ההליך. השופט דחה את בקשת הפסילה וקבע כי לא התקיימו נסיבות שייצרו חשש ממשי למשוא פנים, והיה על המבקשים להעלות את חששותיהם קודם לכן. השופט הבהיר כי ניתן לערער על החלטות פרוצדורליות, אך הן אינן מהוות עילה לפסילה. יש להתייחס לחוסר שביעות הרצון של המבקשים מחוות הדעת של המומחה גם בהליכי ערעור רגילים. עוד הסביר השופט כי שאלותיו במהלך הדיונים נועדו להבהיר את האמת ולא העידו על עמדה סופית. המבקשים היו חופשיים לשכנע את בית המשפט בטענותיהם. לפיכך הבקשה נדחתה, והדיונים יימשכו כמתוכנן.