ה"פ 27798-10-15

תקציר

העותר הגיש תביעה, בה ביקש להצהיר כי למוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית סמכות ליישב סכסוכים בין הקיבוץ לבין חבריו, כאמור בסעיף 113(א) לתקנון הקיבוץ, ללא צורך בהסכמת הקיבוץ. הנתבע טען כי שני סוגי הבוררות המוזכרים בסעיף דורשים את הסכמת שני הצדדים. בית המשפט פסק לטובת העותר, ופירש את התקנות כמצביעות על כך שלא נדרשת הסכמת הקיבוץ לבוררות בפני מוסדות התנועה, ואילו בוררות עם בורר חיצוני דורשת הסכמה מפורשת. השופט ביסס פרשנות זו על נוסח התקנות, דברי ההסבר והתקדימים המשפטיים. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענת הקיבוץ כי הסכסוך הוא "חוקתי" ולכן אינו מתאים לבוררות, וסיווג אותו במקום זאת כ"עניין פנימי". עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שלא ניתן לחייב צדדים שלישיים שעלולים להיות מושפעים מהבוררות, במקרה זה, משפחות שהוקצו להן דירות בהרחבה שבמחלוקת, להצטרף להליך ללא הסכמתן. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.