רמ"ש 10598-04-24

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להסדר ממון בין שני בני זוג מתגרשים, וקבע כי המועד הקובע הכללי להסדרים אלה הוא מועד פקיעת הנישואין. עם זאת, ישנם חריגים לכלל זה, ובית המשפט הכיר בכך שמועד מימוש ההסדר ומועד קרע הנישואין עשויים להיות שונים. בפסק הדין נקבע כי האחרון הוא מועד סיום שיתוף הפעולה בין בני הזוג, אשר יכול להשתנות בהתאם למדדים שונים, ומוכרע בכל מקרה לגופו. לכל אחד מבני הזוג יש גם את הזכות לבקש הסדרים כספיים נוספים בהתאם לנסיבות הספציפיות שלהם. לבית המשפט יש סמכות להקדים את מועד ההסדר הממוני ועליו לבחון מתי הצדדים הפסיקו לראות את עצמם כשותפים. למרות שהמבקש טען לחריג לכלל, בית המשפט לא מצא עילה להתערב במקרה זה, שכן ההחלטה לא נפלה פגם מהותי והשארתה על כנה לא תגרום עוול. החלטה זו כפופה ליכולתם של הצדדים לנהל משא ומתן על הסדר או להציג ראיות נוספות. השופטת גם בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים והחזירה את הפיקדון של המבקש. ניתן לפרסם את ההחלטה בעילום שם.