עב"ל 41669-02-12

תקציר

בית המשפט החליט כי הערעור שהגיש התובע יתקבל. התובע יקבל פיצוי חלקי מהמוסד לביטוח לאומי בגין אובדן הכנסות בתקופת הנכות, כתוצאה מפגיעה שנגרמה לו ביום 10.2.2010. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת הדינים הרלוונטיים ועובדות המקרה. על פי פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו "ביטוח נפגעי תאונות", נחשב התובע כ"מבוטח" כהגדרתו בסעיף 150 לחוק. זאת ועוד, האירוע שגרם לפציעתו של התובע נחשב ל"תאונה" כהגדרתה באותו סעיף. החוק מעניק למבוטח זכות לפיצויי תאונה בתנאים מסוימים המפורטים בסעיף 151. אחד התנאים קובע כי אסור למבוטח לעסוק בעבודה כלשהי בתקופת נכותו. במקרה זה, אין חולק כי התובע עבד בשלושה תפקידים שונים לפני התאונה, שניים מהם היו כרוכים במאמץ פיזי. בשל התאונה, התובע לא יכול היה לחזור לתפקידים פיזיים תובעניים אלה, אלא יכול היה לעבוד רק בתפקיד שלישי שלא דרש מאמץ פיזי. תפקיד זה היה שונה גם מבחינת מעמד ההעסקה, שכן הוא כלל הן עבודה כפרילנס והן עבודה כשכירה. בנסיבות מיוחדות אלה, בית המשפט מפרש את סעיף 151 באופן שונה. במקום להיצמד בקפדנות למשמעותו המילולית של החוק, פרשנותו של בית המשפט מאפשרת לחזרתה החלקית של התובעת לעבודה – בסוג מובחן של תפקיד ומקום עבודה – כדי שלא לפסול אותה מקבלת פיצויי תאונות. פרשנות זו מוצדקת, שכן מטרת החוק היא לפצות נפגעים על אובדן הכנסה כתוצאה מתאונות. במקרה זה, פרשנות מילולית תוביל לתוצאה בלתי סבירה, שאינה מגשימה את תכליתו המיועדת של החוק. לפיכך, החלטת בית המשפט מבטיחה כי התובע יקבל פיצויי תאונה חלקיים, תוך הכרה באובדן ההכנסה המשמעותי שנגרם כתוצאה מהתאונה. המוסד לביטוח לאומי יכסה גם את שכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 5,000 ₪, שישולם בתוך 30 יום.