ת"א 36343-08-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם שכירות לחנות הממוקמת בשדרות ירושלים 33 ביפו. התובעת, ברטה סלומון, השכירה את החנות לנתבעת אילנה עבודי, כאשר הנתבעים אסתר ואבי בנישווילי שימשו כערבים. חוזה השכירות, שהיה בתוקף מפברואר 2017 עד ינואר 2021, פירט את התחייבויות השוכרים, לרבות תשלומי שכר דירה שוטפים והחזרת החנות למצב טוב. עם זאת, אילנה פינתה את המקום בין מאי ליולי 2019, הפסיקה את תשלומי שכר הדירה ולא שילמה ארנונה ודמי ועד בית. ברטה הגישה תביעת פינוי, שהסתיימה בפסק דין לטובתה. בנוסף, החנות נותרה פגועה ומוזנחת והצריכה תיקונים. הסוגיות המרכזיות הן האם הנתבעים הפרו את הסכם השכירות, תוקפם של סעיפים מסוימים והפיצוי המגיע לברטה. בית המשפט מוצא את אילנה בהפרה יסודית של ההסכם בכך שלא שילמה דמי שכירות ומיסים ולא סיפקה שוכר חלופי כנדרש. כמו כן, בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים כי סעיפים הנוגעים לתשלום דמי שכירות, למרות אי השימוש בחנות, אינם חוקיים ומנוגדים לתקנת הציבור. ברטה זכאית לתשלום דמי שכירות מלאים עד תום תקופת השכירות, בסך 31,662 שקל. הערכת מומחה העמידה את עלות התיקונים על 59,480 שקל, אך בית המשפט מנכה פריטים מסוימים ופוסק בסופו של דבר לברטה 13,221 שקל עבור תיקונים, 1,350 שקל להשגחה ו-936 שקל עבור שכר טרחת מומחה, ובסך הכל 14,571 שקל. בהתחשב בגילה של ברטה ובנזק המכוון שנגרם, בית המשפט פוסק לה גם 5,000 שקל בגין עוגמת נפש. הנתבעים חבים ביחד ולחוד בסכומים אלה, בסך כולל של 53,870 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. עליהם לשלם תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, שניתן שלא בפניו ביום 1.10.2022. כמו כן נפסק לברטה שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל, בתוספת ריבית עד לתשלום מלא על ידי הנתבעים.