בג"צ 5121/13

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט העליון להורות לשר המשפטים ולמזכירות בית המשפט העליון לנמק את סירובם לדון בערעור העותרים. העותרים היו מעורבים במחלוקת משפטית ממושכת בנוגע לזכויות במשק חקלאי במושב עזריאל. המשיבה, בעלת המשק, הסכימה תחילה להעביר את זכויותיה לבנה (העותר 1) ולאשתו (העותרת 2), אך בהמשך ביטלה את ההעברה. העניין הסלים, מה שהוביל לדיונים רבים בבית המשפט. בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי מרכז פסקו שניהם נגד העותרים ודחו את תביעותיהם למשק. לאחר מכן ערערו העותרים לבית המשפט העליון, אך השופט נ' הנדל דחה את בקשתם. משלא היו מרוצים, ביקשו העותרים לקיים דיון נוסף, אך מזכירות בית המשפט העליון סירבה בנימוקים פרוצדורליים. העתירה שהגישו העותרים לבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, ביקשה לערער על סירוב זה. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה על הסף, תוך שהוא מסתמך על תקדימים מבוססים האוסרים לערער על החלטות שניתנו על ידי בית המשפט העליון במקרים בודדים. עוד ציין בית המשפט כי טענות העותרים הן ערעוריות במהותן וכי בית המשפט העליון, בתפקידו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יכול לשמש כערכאת ערעור נוספת על החלטות אחרות של בית המשפט העליון. בפסק הדין הודגש כי טענות העותרים כבר נבחנו בשתי ערכאות שיפוטיות וכי סירובה של המזכירות לקבל את בקשתם לדיון נוסף היה סביר וחוקי. לפיכך נדחתה העתירה, ולא נפסקו הוצאות מאחר ולא התבקשה תגובה.