רע"א 286/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי בירושלים. המחלוקת המקורית הייתה בנוגע להקצאת חלקות קרקע במושב נס הרים, כאשר המבקשים טענו כי ההחלטה פסולה ובלתי חוקית. המשיבים, חברי המושב, ביקשו לעכב את ההליכים נגדם מכוח חוק הבוררות, תוך הסתמכות על הסכם בוררות בתקנון המושב. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבים, והורה למבקשים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בדחותו את הבקשה הסכים בית המשפט לערעורים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הסכסוך היה בעיקרו עניין פנימי בין חברי המושב. על פי פסק הדין, יש לתת קדימות לטענות העיקריות ולהסכם הבוררות, מה גם שמעורבותם של הצדדים האחרים – המינהל והסוכנות – הייתה מינימלית וכללה רק הערכה ואישור של החלטות המושב. עוד ציין בית המשפט כי חששותיהם של המבקשים מפני סיבוכים פרוצדורליים והאפשרות של דינים שונים החלים בשני ההליכים אינם מבוססים, שכן הן הליכי הבוררות והן הליכי בית המשפט יכולים להתנהל במקביל מבלי לגרום לעיכובים או סיבוכים מיותרים. כמו כן חויבו המבקשים בהוצאות המשפט של כל המשיבים, כאשר לכל צד נפסקו 5,000 ₪. פסק הדין, מיום 5.4.98, מחזק את התערבותן המוגבלת של ערכאות הערעור בהכרעות פרוצדורליות, במיוחד כשמדובר בהסכמי בוררות.