ע"פ 8457/22

תקציר

המערער ביקש כי התובע, אשר האריך בעבר את שלילת רישיון הנהיגה של המערער, יפסול עצמו מלדון בבקשה לשלילת הרישיון עד תום ההליכים. המערער טען כי התובע כבר הביע דעה בעניין בהליך הקודם ולכן עליו לחזור בו. התובעת דחתה את הבקשה, והמערערת ערערה על החלטה זו. בערעור נטען כי חוות דעתו של התובע ננעלה בעקבות ההחלטה הקודמת, וכי הוא נחשף לחומרי חקירה שלבא כוח המערער לא הייתה גישה אליהם, דבר הפוגע במראית פני הצדק. המדינה טענה כי ההליך הקודם לא יצר חשש למשוא פנים, וכי הפסיקה אליה הפנתה המדינה חלה על מקרה זה. השופט דחה את הערעור בקובעו כי העובדה ששופט דן בהליך קודם הנוגע לאותו תיק אינה מקימה כשלעצמה עילת פסילה. השופט לא השתכנע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים של התובע. השופטת הדגישה כי ההחלטה הקודמת של התובע התייחסה לראיות חלקיות ולא הצביעה על חוות דעת מוצקה, והותירה את חוות הדעת של התובע פתוחה לבחינה מחודשת על סמך כל החומר שהוצג בהליך הנוכחי. עוד ציינה השופטת כי ההליך היה מקדמי ולא התייחס להליך העיקרי, והתובע לא גיבש כל דעה בעניינו של המערער. מטעמים אלה, בין היתר, נדחה הערעור.