ב"ש 500/86

תקציר

בית המשפט העליון קבע את חוקיות מעצרו של מבוקש להסגרה עד לבקשת הסגרה רשמית ממדינה זרה. ההחלטה התמקדה בסעיף 6 לחוק ההסגרה הישראלי, המאפשר מעצר של יחידים לפני הגשת בקשת הסגרה בתנאים מסוימים. בית המשפט הבהיר את ההצדקה למעצר אנשים כדי להבטיח הליכי הסגרה מוצלחים. בית המשפט קבע כי בית המשפט המעכב לא צריך להתעמק בראיות נגד החשוד בהסגרה, אלא רק לאשר כי הראיות תומכות בהאשמות. הקביעה אם הפרט ראוי להסגרה צריכה להיעשות במהלך דיון ההסגרה עצמו. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי התקיימו התנאים למעצר לפני בקשת הסגרה לפי סעיף 6, המצדיקים את המשך מעצרו של המערער. פסק הדין פירש גם את מושג ה"דחיפות" באמנת ההסגרה ישראל-ארה"ב, וקבע כי הוא כולל מצבים שבהם המדינה המבקשת מבקשת למנוע את בריחתו של המבוקש. לבסוף, הדגיש בית המשפט את חובותיה של המדינה המתבקשת להבטיח את הצלחת הליכי ההסגרה והכיר בלגיטימיות של הארכת המעצר במקרה זה, נוכח בריחתו של המערער מן הצדק בעבר. החלטה זו מבטיחה שישראל תוכל להיענות ביעילות לבקשות ההסגרה ולשמור על שלמות הליך ההסגרה.