ע"ו 19080-07-12

תקציר

המערערת, ילידת 1936 הסובלת מסכיזופרניה פרנואידית, מערערת על צו אשפוז החובה שניתן לה ביום 26.5.2012, לאחר שימוע בפני ועדה פסיכיאטרית. הוועדה, שהורכבה מעורך דין ושני פסיכיאטרים - שאחד מהם בדק את המערערת בעבר - קבעה כי מצבה הפסיכוטי מהווה סכנה גבוהה לעצמה ולאחרים, והצדיקה את הארכת האשפוז עד ליום 4.8.2012. בא כוחה של המערערת טען לשחרורה וקבע כי היא אינה מסוכנת וכי עליה לקבל טיפול מחוץ לבית החולים. עם זאת, הערכת הוועדה לגבי מסוכנותה לא עורערה במהלך הדיון בוועדה. עיקר עניינו של הערעור נסוב סביב הרכב הוועדה, כאשר בא כוח המערער טוען כי השתתפותו של הפסיכיאטר שבדק בעבר את המערער אינה ראויה. בעוד בית המשפט מכיר בכך שהכללתו של פסיכיאטר זה לא הייתה ראויה, הוא מחליט שלא לפסול את החלטת הוועדה בעילה זו, שכן המערער היה מיוצג על ידי עורך דין מנוסה שלא העלה התנגדות זו במהלך הדיון בוועדה. בית המשפט מבדיל מצב זה ממצב שבו המטופל אינו מיוצג ובכך מאפשר מרחב תמרון רב יותר בהעלאת טענות חדשות. יתר על כן, בית המשפט אינו משוכנע כי החלטת הוועדה הייתה שונה אילו הרכב הוועדה היה שונה. בית המשפט מתייחס גם להימנעותה של הוועדה מלשקול חלופות לאשפוז ומוצא כי בהתחשב במצבו ובעברו של המערער, היה מקום לשקול במפורש חלופה של טיפול רפואי כפוי. עם זאת, בית המשפט מדגיש את הרף הגבוה להתערבות בהערכת המסוכנות של הוועדה, ואינו מוצא טעם בטענות בא כוח המערער בנקודה זו. בהגיעו למסקנה כי הערעור חסר תוכן, דוחה אותו בית המשפט ומאשר את החלטת הוועדה להאריך את אשפוזו של המערער. פסק הדין ניתן בהיעדרו של המערער ושל הצדדים המעורבים.