ב"ל 54000-02-21

תקציר

התובע, הסובל משיתוק מוחין ונעזר בכיסא גלגלים, תבע את המוסד לביטוח לאומי לקבל קצבת ניידות כאדם חסר רכב ולהכיר במר אסרף כנהג מורשה. בית המשפט פסק לטובת בקשתו של התובע לקצבת ניידות כאדם חסר רכב, והורה למוסד לביטוח לאומי לשלם אותה. קצבה זו חיונית לניידותו של התובע מחוץ לביתו, ומשמשת תחליף לרגליו הפגועות. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתו להכיר במר אסרף כנהג מורשה. על פי הסכם הניידות, נהג מורשה חייב להתגורר בטווח של 1500 מטר מהאדם המוגבל בניידות. מאחר ומר אסרף מתגורר במרחק של כ-3 ק"מ מהתובע, דרישה זו אינה מתקיימת. קריטריון המרחק ברור ואינו ניתן לפרשנות, למרות עמידה בכל יתר התנאים ועקרונות פרשנות הסכמי ניידות לטובת נכים. כל צד יישא בהוצאותיו, וקצבת התובע כאדם חסר רכב תשולם לו לאחר שהגיע להבנות על פירעון החוב תוך 30 יום. פסק דין זה נועד לאזן בין זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות לבין פרשנותו המילולית של הסכם הניידות.