מ"י 17021-01-19

תקציר

המבקשים, בני זוג, תבעו פיצוי בגין מעצר שווא לפי סעיף 38(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), לאחר ששוחררו ללא כתב אישום לאחר חקירת מותה של בתם בת השנתיים. האירוע התרחש ביום 25.12.2018, אז נדרסה בתם של המבקשים ומתה סמוך לביתם. בעלה של המבקשת נחקר ונעצר פעמיים, ואילו אשתו של המבקש נחקרה פעם אחת ונעצרה פעם אחת. לאחר מעצרם ב-7 בינואר 2019 הובאו המבקשים בפני בית משפט שהורה על שחרורם למעצר בית בשל היעדר הצדקה למעצרם. המבקשים טענו כי מעצרם לא היה מוצדק וביקשו פיצויים לפי סעיף 38(א) לחוק המעצרים, ואילו המשיב, המדינה, טען כי המעצר היה סביר בהתחשב בנסיבות. בית המשפט קבע כי מעצרם של המבקשים לא היה ללא סיבה, שכן קיים חשד סביר הקושר אותם לעבירות המיוחסות להם וחשש לשיבוש חקירה. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון בעילת התביעה השנייה של המבקשים, כי קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. על אף שלאשת המבקשת היו עילות מעצר, הנסיבות הנפשיות, הנפשיות והגופניות שסבבו את מעצרה, לרבות ייחוס עבירת הרשלנות והריונה המתקדם, הצדיקו פיצוי לפי סעיף הסל. למבקש נפסק 784 ש"ח עבור יומיים מעצר, לצד 2,982 ש"ח שכר טרחת עורך דין. בית המשפט הביע הזדהות עם צער המשפחה והתנצל על העיכוב במתן גזר הדין.