עש"א 23138-02-24

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות הוראה בתקנות הבית המשותף של המערערת, הקובעת כי דירות מגורים "ישמשו למגורים בלבד, לא ישמשו למטרות מסחריות או לכל מטרה אחרת שאינה מגורים". המחלוקת בין בעלי הדירות נסובה סביב השאלה האם הוראה זו מתירה או אוסרת השכרה לטווח קצר של דירות מגורים בבית המשותף. בית המשפט קבע כי יש לפרש את ההוראה על פי תכליתה האובייקטיבית, כפי שמבקשים צדדים סבירים והוגנים להשיג, תוך מתן משקל מרבי ללשון התקנות. לשון ההוראה מבחינה בין דירות מגורים לדירות מסחריות וקובעת כי דירות מגורים ישמשו למגורים בלבד. תכליתן האובייקטיבית של התקנות היא למנוע ניצול יוקרתו של הבית המשותף לניהול "מלון פרטי" בתוכו. פרשנות זו נתמכת עוד יותר על ידי בחינת מקרים דומים, שכללו הוראות כמעט זהות ופורשו כאוסרות השכרה לטווח קצר של דירות. לפיכך, קבע בית המשפט כי ההוראה המדוברת אוסרת השכרה לטווח קצר של דירות מגורים, אך מתירה את השכרתן לטווח ארוך. לפיכך התקבל הערעור, והמשיבים חויבו לשאת בהוצאות המערער.