ע"א 2216/04

תקציר

בשנת 1999 ניסתה חברת מנורה איזו אהרון בע"מ להשתתף במכרז להקמת גשרים בנתב"ג, אך מאחר שלא עמדה בדרישות, היא חברה לחברה הספרדית TEAM. מנורה פנתה לכור מתכת בע"מ כדי לסייע בתמחור ההצעה של TEAM, אך הצעתה של כור הייתה גבוהה מדי. עדיין נחתם "מזכר הבנות", לפיו אם הצעת המחיר של כור תהיה האטרקטיבית ביותר, היא תשמש במכרז וכור תבצע את העבודה אם תזכה במכרז. בעקבות זאת, התמחור של כור תוקן אך הוא עדיין היה גבוה מהצפוי. מנורה הזמינה קבלנים אחרים להגיש הצעות ובסופו של דבר העניקה את העבודה לחברה אחרת. כור תבעה בגין הפרת התזכיר, ובית המשפט המחוזי פסק לטובתה של כור והעניק לה 12% משווי המכרז. בערעור קבע בית המשפט העליון כי כור לא סיפקה הצעת מחיר אטרקטיבית דיה, ולכן מנורה אינה מחויבת לתזכיר. יתרה מכך, כור לא הוכיחה כי הצעת המחיר שלה שימשה במכרז המוצלח, והתנהלותה לאורך כל התהליך העידה כי הבינה שההסכם הסתיים. הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל וכור חויב לשלם למנורה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח. השופט לוי נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים ריבלין ורובינשטיין.