רע"פ 3251/91

תקציר

המבקש, שהורשע בנהיגה ללא ביטוח ורישיון בתוקף, טען כי עניינו היה צריך להידון בבית משפט לנוער מאחר שהיה קטין בעת הגשת כתב האישום. בית המשפט העליון קבע כי אמנם היה על בית משפט השלום לתעבורה להעביר את התיק לבית משפט לנוער עם היוודע מעמדו הקטין של המבקש, אך אי ידיעת עובדה זו אינה פוסלת את ההליך. על פי חוק הנוער, המבקש נחשב קטין מאחר שהיה מתחת לגיל 18 בעת הגשת כתב האישום, אך טעותו של בית המשפט לא הייתה עיוות דין חמור משום שהמבקש לא חלק על האישומים וזכה למשפט רגיל. בנוסף, הקנס של 1,000 שקל ושלילת רישיון לשנה היה חינוך הולם לחשיבות ההקפדה על חוקי הרישוי והביטוח. למרות שהמבקש ערער על גזר הדין בטענה שהוא מוגזם, בית המשפט העליון אישר את ההחלטה והדגיש את הצורך בטיפול מחמיר יותר בעבירות תעבורה. עם זאת, בית המשפט ויתר על הוצאות המשפט שהוטלו על המבקש בבית המשפט המחוזי, וביקש מהפרקליטות להזכיר למשטרה לכלול את תאריכי הלידה של הנאשמים בכתבי האישום כדי להבטיח הפניות נאותות לבית המשפט. ככלל, בקשת רשות הערעור נדחתה, בהסכמת המדינה, למעט ביטול הוצאותיו המשפטיות של המבקש.