ע"ז 35012-11-18

תקציר

התובעת, י.פ., ביקשה פסק דין הצהרתי שיקבע את בטלותו של תצהיר חתום על ידי אמה, א.ש., לטובת הנתבע, דודה. התצהיר שלל את זכויותיה של א.ש. בדירת אמה המנוחה, כאמור בצוואתה. י.פ. טענה כי אמה לא הייתה כשירה לחתום על התצהיר בשל סבלה מאלצהיימר וכי המחיר בו נמכרה הדירה אינו תואם את מחיר השוק. הנתבעת טענה כי לי.פ. אין מעמד חוקי להגיש תביעה בשם אמה, שלא הוכרזה כבלתי כשירה מבחינה משפטית. כמו כן, טען כי א.ש. כשירה לחתום על התצהיר וכי המחיר הולם. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות ומצא כי א.ש. לא הוכרז כפסול דין וכי נטל ההוכחה מוטל על התובע. חוות הדעת הרפואית של המומחה שהוגשה לא הייתה מפורטת או מנומקת דיה כדי לתמוך בטענת התובע וסותרת עדויות וראיות אחרות. עורך הדין שהכין את התצהיר העיד כי הסביר את השלכותיו לא.ש. ולבעלה, שליווה אותה במהלך החתימה, וכי א.ש. נראתה כשירה. אחותו של א.ש. והנאשם העידו כי א.ש. תפקדה באופן עצמאי וכי בעלה היה מקבל ההחלטות הדומיננטי. בית המשפט מצא כי הסיבה העיקרית לתביעתה של התובעת הייתה אמונתה כי מחיר הדירה הוערך בחסר וכי הכוונה האמיתית מאחורי התביעה הייתה להעלות את המחיר. בית המשפט בחן גם את הסכם המכר לצד התצהיר, וקבע כי שני המסמכים משקפים את מהותה האמיתי של העסקה – מכירת זכויותיה בדירה לנתבע על ידי א.ש. תמורת 100,000 דולר. בית המשפט ציין כי אי הדיווח על העסקה לרשויות המס הוא אי חוקיות הניתנת לתיקון והורה לצדדים לעשות כן. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי, וראה בכך ניסיון לשחרר את א.ש. מהתחייבות חוזית בחוסר תום לב. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכום המוסכם בסך 100,000$, והאיסור על פינוי הדירה הוסר עם התשלום. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעת, וניתן היה לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.