בש"א 9135/06

תקציר

התובע, שהוא הבעלים הקודם של חלקת אדמה, הגיש שתי תביעות נגד הנתבעים, בטענה שהפרו את חובתם ושינו את ייעוד הקרקע. היא ביקשה פטור מאגרות בשני המקרים מכוח תקנה 20(15) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ז-1987, הפוטרת "פעולה בדבר רכישת נכס לצרכי ציבור לתועלת הציבור על פי דין, או לביטול רכישה כאמור" מאגרות. הנתבעים הסכימו חלקית, והדיון התמקד בשאלה האם יש להעניק לתובע פטור מלא או חלקי בלבד. בית המשפט קבע כי כוונת מחוקק המשנה הייתה להקל על תובעים שרכושם הופקע לצרכי ציבור לגשת לערכאות ללא נטל האגרות, אך גם הכיר באינטרס הציבורי בתשלומי אגרות. נפסק כי התובעת פטורה מכל שכר טרחה בגין פסק דין הצהרתי וצו מניעה, אך עליה לשלם שכר טרחה מינימלי בגין תביעותיה הכספיות, לרבות תביעות נזיקין ועשיית עושר ולא במשפט. החלטה זו, המפרשת את התקנות לטובת התובע לסעד הצהרתי וצו מניעה, מאזנת בין הנגישות לצדק לבין האינטרס הציבורי. התובעת הייתה פטורה מתשלום אגרה מצטברת מאחר והסעדים הם חלופיים. לפיכך, בקשת התובעת לפטור התקבלה באופן חלקי.